חלל הפנים הציבורי בשיראל- קווים לדמותו ומימושו

העיר המודרנית איבדה את חלל הפנים הציבורי שאפיין את זהותה, כאשר הפכה לאוסף בניינים שביניהם חלל פרוץ ללא גבולות וללא מעטפת- עיר שהיא רק חוץ ללא פנים. הרצאות יום העיון לזכרו של פרופ' אריה סיון, 14/12/11 בשעה 14:00:

יום עיון לזכרו של פרופ' אריה סיון ז"ל, 14.12.11

הנכם מוזמנים לקחת חלק ביום עיון לזכרו של פרופ' אריה סיוון ז"ל מהחוג לעיצוב פנים בנושא :"חלל הפנים הציבורי בישראל- קווים לדמותו ומימושו".

יום העיון יעסוק בחלל הפנים הציבורי כחלל שאמור להשלים את החוץ במרחב הציבורי העירוני בישראל.

יום העיון יהיה בנוי משלושה חלקים:

חלק ראשון יוקדש ישירות לזכרו של אריה סיון.
החלק השני יכלול מגוון הרצאות קצרות בנות כ –15-30 דקות כל אחת, שיהוו תשתית לדיון שבהמשך.

בחלק השלישי של היום יתקיים דיון בשיתוף פנל של אורחים.

יום העיון יתקיים ב- 14.12.11 בשעה 14:00, כיתה 227 בנין ג'.

הכניסה פתוחה לקהל הרחב.

                                             פרופ' אריה סיון ז"ל

                        

האם עיצוב הוא כוח לאמירה ולשינוי? האם המעצב יכול לשנות ולהשפיע?

בהרצאתו "עיצוב לאקטיביסטים" אשר תתקיים במסגרת הרצאות האורח של החוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי המכללה למינהל, ידבר יותם קלנר על אקטיביזם חברתי מול אקטיביזם תרבותי.

קלנר, בוגר טרי של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, וממובילי "מחאת האוהלים "של הקיץ האחרון טוען כי ניתן ללא תמיכת הממסד וגב כלכלי להשפיע!

כיום, לצד עבודתו במשרד "נושקה", בחר קלנר להיות מעורב בעיצוב שמחוץ לתחום המסחרי, עיצוב שמוביל לשינוי- עיצוב שמייצר שינוי.

ההרצאה תתקיים ב21.11.11 בשעה 12:00

בניין 132 ב'

החוג לעיצוב פנים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.

לפרטים והרשמה:

design4u@colman.ac.il

סרטון שנעשה ע"י רומן בוצ'אצקי, סטודנט שנה ד' בחוג לעיצוב פנים וחברו קוסטיה וסילקוב ושזכה למעלה מ-317,000 צפיות בשלושה ימים! מפרגנים!!!

http://www.youtube.com/watch?v=gvjbLYXnQmE

סרטון תערוכת פרויקט גמר 2011 (מחזור 13) - תיהנו!

http://www.youtube.com/watch?v=LANBvWXVPxI&sns=em

וכמה תמונות מאירוע המרצים במוזיאון ת"א

איך מתכננים אירוע עם מוזיאון ת"א בשבוע של פתיחת המבנה החדש???

מדי שנה עם פתיחת שנת הלימודים כל צוות ההוראה, בכל יחידה במסלול האקדמי, נפגש לשיחת סיכום שנה חולפת ופתיחת השנה החדשה. אין מה לעשות הוראות מטכ"ל, לא מתווכחים.
מי מארגן את האירוע בחוג שלנו - אני.
אז מה עושים השנה? נפגשים במוזיאון ת"א, ארוחת בוקר, דיון אקדמי וסיור במוזיאון, בכל זאת מדובר בצוות מרשים של אדריכלים ומעצבים.
מה לעשות שבמקביל לאירוע שלנו, המוזיאון החליט לפתוח את שערי המבנה חדש בתיכנונו של האדריכל פרסטון סקוט כהן והם היו קצת עסוקים... גאלות, פתיחות רשמיות, מסיבות עיתונאים, סימפוזיון בינלאומי. בקטנה. אבל שום דבר לא יעצור אותנו מלהשיג את המטרה - אנחנו רוצים לקיים את האירוע במוזיאון ת"א. שום דבר שכרוך בעשרות שיחות טלפון, מיילים, בירורים, פקסים, ויכוחים ועוד ועוד.
אז נכון שהמסעדה לא מוכנה, הקירות לא צבועים, אין מיזוג, נכון שמערכת הכריזה לא מתפקדת, נכון שלא קיבלנו אישור להיכנס מהכניסה החדשה (בסוף כן), נכון שהם לא היו מוכנים להתחייב בעצם על כלום ונכון שנכנסתי לרשימה השחורה של המוזיאון - אבל היה יופי של אירוע, הצלחנו!

לא מומלץ להיות תלוש, למרות שזה סקסי:
להתגרש, לשכור דירת חדר וחצי על רחוב ראשי בעיר צהובה, תיק שהוא בית, עבודה זמנית, מחאה חברתית.
יש משהו בבינתיים הזה שגורם לך להרגיש צעיר.לא חייב. לא מחויב. וזה סקסי, תודו.

בזמנים שבהם אנשים גרים במשרד וחוזרים באישון ליל ל- 4 קירות שמתיימרים להיות בית (פרדוקס?), אך טבעי שיהיה מי שיגיד "פוס". חאלס. אני לא מוכן להמשיך לקחת בזה חלק.

הוגו דה רויטר, מעצב רהיטים הולנדי המתגורר בפרבר שקט וירוק בעיר איינדהובן, חלם לבלות את הבוקר-צהריים- אח"צ- ערב שלו בטרנינג וגרביים, מקסימום נעלי בית פרוותיים.
איני יודעת האם היוזמה שלו- להסב את החניה הפרטית בביתו למשרד העבודה שלו היא תולדה של מ"ר מצומצם בביתו (התמונות מספרות אחרת), יצירתיות לשמה או רצון פשוט ביחסי ציבור (בכל זאת, מעצב רהיטים בפרבר של עיר זה לא איי- איי- איי).
כך או אחרת, פניה למשרד האדריכלות הוותיק architectenJenJen הולידה משרד ביתי מה...גראז' הקטן!
על יופיו של המבנה ניתן בהחלט להתווכח, אך כוחו נעוץ בחוכמתו:
לוחות האלומניום נבחרו כחומר הדומיננטי למבנה לשם יצירת שפה אחידה בין חזות הבית הפרטי לבין המשרד החדש; על מנת להגדיל את שטח העבודה ולקבל אור יום הוספה חגורת פלדה מגולוונת; משחקי זכוכית יוצרים תחושה של פתיחות למרחב הירוק שמסביב (מי אמר קלסטרופוביה?) ויציקת רצפת בטון מוגבהת נותנת חשיבות לקיום המבנה ותוחמת אותה.

אין מה לומר, משרד האדריכלים עשה כאן עבודה טובה, ואין לי ספק שדה רויטר מודה להם, אם לא איבד את עצמו לדעת משיעמום.

"האם היית מקריב את החניה שלנו לטובת יצירת משרד ביתי?" אני שואלת את בעלי בטלפון.

"אני אענה לך על זה אחרי שאמצא, אם אמצא, חניה ברחוב, או בשכונה או בשכונה ליד, או שפשוט אחנה על יד העבודה שלי וזהו".

אין מה לומר.

הולנד זה לא פה, חברים.

הגלגול הבא שלי חייב להתחיל אחרת...

http://www.xnet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3090766,00.html

Be_holD: The Greens'ScreaM

שנה טובה

הכנתי מצגת של איחולים, ברכות ותקוות לשנה הבאה. להנאתכם, ומקרב ליבי.

אז הנה היא:

מצגת

אחרי שלוחצים על הלינק המצגת תרד למחשביכם ותוכלו להתבונן בה.

אל תנסו לעשות זאת עם אייפון, או כל מכשיר אחר שלא מאפשר לראות מצגות של פאואר-פוינט.

שנה טובה !

לקראת שנה של התחדשות ואחריות, בה נדע להמשיך ולקיים על סדר יומנו את עתידנו החברתי.

שמחאתנו תהפוך לעשייה יצירתית ומלאת השראה.

שנהיה ערבים זה לזה.

בברכת שנה טובה,

מצוות החוג לעיצוב פנים, המסלול האקדמי המכללה למינהל

כרמלה יעקובי וולק – ראש החוג

מודל האו"ם 2011 - סטודנטים מהחוג מעצבים את זירת האירועים - יצא מדהים !

רומן בוצ'אצקי, סיון לוי, גלי יצחקי ואידה וואש סטודנטים מהחוג לעיצוב פנים עיצבו את פרויקט מודל האו"ם 2011.

סדנאת "בין הסיפים"

שיתוף פעולה בין בוגרים וסטודנטים ממוסדות לימוד לאדריכלות ועיצוב ברחבי הארץ, בחסות עיריית בת ים.

מאתגר להכיר מסגרות אחרות...

והסרטון מסכם את התוצאות

בקרוב, התהליך האישי שלי

"קליניקת המעצבים" הינו מיזם ייחודי ויוצא-דופן של החוג לעיצוב פנים, של המסלול האקדמי המכללה למינהל אשר תכליתו עזרה לקהילה. במסגרת "קליניקת המעצבים" סטודנטים ומרצים מהחוג לעיצוב פנים, פועלים בשכונות ברחבי הארץ, במטרה לחולל שינויים בחזות המבנים בשכונה, בשטחים הציבוריים ובחללי הבתים עצמם, תוך שיתוף פעולה מלא עם הקהילה המקומית, כמובן ללא תשלום. פעילות קהילת המעצבים הינה חלק מתכנית הלימודים.
 

אחד המיזמים שהגיע לסיומו לאחרונה, והושק במעמד ראש עיריית תל אביב, מר רון חולדאי,  הוא מועדון נוער במרכז היהודי-ערבי בשכונת עג'מי, יפו  -  בהנחיית שרה רופמן, מעצבת ומרצה בחוג לעיצוב פנים של המסלול האקדמי המכללה למינהל, וסטודנטים  בוגרי שנה ד', אשר הפרויקט הינו חלק מההתנסות המעשית שלהם במסגרת תוכנית הלימודים.  בהשקה נכחו הסטודנטים יחד עם ראש החוג לעיצוב פנים של המסלול האקדמי המכללה למינהל, כרמלה יעקבי וולק.

הסטודנטים המשתתפים:אורית הזה, גל הרטוב, לילך שרעבי, מירב גלאט

אורית מילר - אמנית גראפיטי בוגרת החוג

על אייקונים_סמלים_ומה שבינהם

מתוך התערוכה אות ועוד סיפור האלפבית - מוזיאון מגדל דוד

...מסקנה: לפעמים עדיף דיבור ישיר

"על עיצוב, זהות ופנים 2" - פרויקט גמר 2011

"על עיצוב, זהות ופנים 2" תערוכת פרויקט גמר 2011

ערב טוב גבירותיי ורבותיי הינה אנחנו מתחילים- הסטודנטים הצעירים

"פרמטר" סרטון התערוכה

בחזרה למנדלסון

בבצלאל מתארגנים שוב לחגיגות אריך מנדלסון.

מנדלסון היה אדריכל יהודי גרמני, מראשוני המודרניזם ומבשריו, שבשלב כלשהו נס מגרמניה הנאצית לצרפת, משם לאנגליה, ומשם לא"י המנדטורית. בגרמניה הוא היה אדריכל ענק, ומספרים שמשרדו היה המשרד הגדול ביותר באירופה.

באנגליה הוא הספיק לתכנן יצירת מופת מדהימה, של פלדה וזכוכית (דה-לה-וואר פביליון, בתמונה מימין) ואז הגיע הנה.

כאן הוא בנה אחרת. באבן, כבד, עם המון רספקט לאדריכלות הערבית המסורתית, אבל עדיין נפלא. זה התאים גם לתפיסתו הפוליטית, שדיברה על "מזרח תיכון חדש", הרבה לפני שפרס אימץ את המושג הזה. הוא האמין שיש ליצור שוק מזרח-תיכוני משותף, של מדינה יהודית ומדינות ערביות, עם עצמאות ובידול תרבותי ודתי, אך עם משק כלכלי משותף, וברית אינטרסים ביניהן.

הוא קרא להוקיר ולכבד את התרבות הערבית, ושנא את השחצנות הקולוניאליסטית שאיפיינה את הציונות. במסגרת זו הוא גם בז לכל האדריכלים הצעירים של תל אביב, חניכי הבאוהאוז ותלמידיו של לה קורבוזייה, וטען שהם לא מבינים בכלל את צרכי המקום ותנאיו. בעיקר הכעיסו אותו אלה שחיקו, כאן, את העבודות שלו מגרמניה.

הוא לא הביא בחשבון שאם הוא לא סובל את האדריכלים הצעירים, הם לא סובלים אותו בחזרה, והם אכן לא סבלו אותו. הם עשו לו את המוות, השמיצו אותו, ונאבקו בו. בסופו של דבר, לאחר שהותיר בארץ קצת פחות מעשר עבודות נפלאות, הוא עזב אותנו והשתקע בארה"ב. אבל הוא כבר לא חזר לעצמו, ואף אחת מהיצירות שבנה באמריקה איננה טובה במיוחד. עבודותיו בפלשתינה, אם כך, הן העבודות החשובות האחרונות שלו. ראוי להזכיר ביניהן את בית הנשיא ברחובות, ספריית שוקן, ביה"ח הדסה בהר הצופים, בי"ח רמב"ם בחיפה, בנין המשרדים של בנק לאומי בירושלים, הצעותיו לתחנת הכח בחיפה, ווילה שוקן.

אז הנה הסיפור שלי על ווילה שוקן (כיום - האקדמיה למוסיקה, ברחביה, ירושלים. מאחורי נוטרה דאם, וצמוד לבית ראש הממשלה). לפני כמה שנים יזם אחד קנה את המבנה והציע להרוס אותו. הוא אף שכר את רם כרמי לתכנן בית מגורים במקום הוילה, ועל זה אין לי מה לומר. מתכננת מחוז ירושלים לשעבר, בינת שוורץ, יזמה כנס בנושא, כי היא רצתה ללמוד את העמדות השונות לפני שתחליט אם להתיר את הריסת הוילה, או לא.

הופעתי בכנס, ועל אף היותי מלמד היסטוריה, ותומך שימור באופן כללי, קראתי להתיר את הריסתה. קבוצה של ירושלמים תומכי שימור מיהרו לגנות אותי אישית, להשמיץ אותי, ואף טענו שנימוקי מזכירים להם טיעונים נאצים. וכל כמה שניסיתי להסביר את עמדתי – נכשלתי. בשלב כלשהו המצאתי משל, כדי שאוכל להסביר את עמדתי:

היה כפר קטן, שהתפתחה בו מסורת נהדרת: כל משפחה בכפר שכרה נגר, והלה עיצב לה שרפרף נהדר, שאותו הם הציבו בככר העיר, לשימוש כולם. כמובן שהמשפחות התחרו זו בזו של מי השרפרף היפה ביותר, וכמובן שתושבי הכפר הרבו לשבת על השרפרפים בככר. אחת מהמשפחות הנכבדות ביותר בכפר, משפחת שוקן, החליטה לבנות שרפרף חדש, ופנו לנגר הכי מפורסם בכפר. הנגר הזה היה רב אומן, חכם גדול, ולפני שהוא החל לעצב את השרפרף הוא הלך ושוחח עם התושבים.

לתדהמתו הוא גילה שמרביתם סובלים מכאבי גב. הוא למד את הבעיה, והגיע למסקנה שזה נובע מהעובדה שהשרפרפים קשים מאד, ולפיכך הורסים את הגב ליושבים עליהם. הוא עיצב ובנה שרפרף נהדר, והביא אותו לככר, אך לתדהמת כולם הוא קבע על מושב השרפרף כרית שמנמנה ורכה. הרוחות בכפר סערו: מה פתאום כרית? מי צריך כרית? מה אנחנו פריזאים? אז מה אם לפעמים כואב לנו הגב? אבל משפחת שוקן הגנה על הנגר שלה, והכרית נשארה.

עברו שנים, הכרית התפוררה, וכמובן איש לא חשב להחליף אותה. עברו עוד שנים, ואיש לא זכר יותר שהייתה כרית. תושבי הכפר שהמשיכו לסבול מכאבי גב, אך שנאו את הכרית, עשו ככל יכולתם להשכיח אותה. במלאת 100 שנה להולדתו של הנגר ארגנו בכפר תערוכה של כל עבודותיו. כולל השרפרף כמובן, אך בלי הכרית.

רק הטמבל של הכפר טען שזה לא ראוי. שלא נכון יהיה לזכור את הנגר כמי שעיצב שרפרף ללא כרית, בעוד החידוש הגדול שלו היה דווקא הוספה של כרית. שהצגת השרפרף, כמו שהוא, עושה עוול לנגר המפורסם, ושמה אותו באותה שורה עם כל הנגרים הבינוניים, שאיש מהם לא הבין את הבעיה ולא ניסה לפתור אותה. זקני הכפר התרגזו על הטמבל וגירשו אותו לעד מישיבות הועד.

ועכשיו לנמשל: מנדלסון הזדעזע מהאיבה שבין הערבים והיהודים (כאבי הגב). לכן כשבנה את וילה שוקן, וכמו גם כל שאר המבנים שבנה בארץ, הוא ניסה לעזור להפיג את האיבה הזו בדרכים ארכיטקטוניות. הוא ניסה להביא להתפתחותה של תרבות שתשלב מזרח ומערב, שתתייחס לערבים כאל שווי זכויות וכאל בעלי זכויות, והרשה לעצמו ללמוד ולצטט מתרבותם. אף אחד אחר לא חשב כמוהו. (את כל זה לא אני המצאתי, ונכתב על זה לא מעט).

בוילה שוקן, ההיבט הספציפי הזה של עבודתו (הכרית, או התרופה לאיבה היהודית/ערבית) התבטא בעובדה שהווילה כולה נבנתה כגשר בין ה"עולם המערבי" (גינת הכניסה הירוקה והמגוננת, מצפון לבית, ושכונת רחביה שמעבר לה) לבין ה"עולם המזרחי" (גינה בעלת אופי מזרחי מדרום לבית, שהתחברה לנופי הישימון, רחוק באופק). גם התכנון הפנימי של הווילה, והחלונות שנקבעו בה, תוכננו כדי לתמוך בקונצפט הזה, של מסע בין המערב למזרח, בין הירוק לצהוב, בין ה"יש" ו"החדלון", וזה היה החידוש החשוב שבה.

אלא שלימים אדריכל אחר בנה אגף חדש שהסתיר את החזית הצפונית (העולם המערבי), ואילו על הגינה הדרומית בנו בנין מגורים חדש וגדול, שהסתיר לגמרי את המדבר (העולם המזרחי). מה שנותר זה סתם עוד בנין מודרניסטי, שאחד מתומכי השימור הפחות נבונים אפילו הגדיר אותו כ"באוהאוס". טענתי, ועודני טוען, שלשמר את וילה שוקן במצבה הנוכחי, ללא החזית הצפונית, ללא הגן הדרומי, ובלי המבט למדבר, עושה עוול למנדלסון. אציין גם שאין דרך אחרת לשמר את הווילה כי המדבר איננו, החצר איננה, והאגף החדש מצפון לבית, שתוכנן ע"י אדריכל אחר, הוגדר אף הוא לשימור.

טענתי, ועודני טוען, שלמען זכרו של אריך מנדלסון, ענק אדריכלי, עדיף שהוילה לא תשומר. עדיף שנזכור אותה כפי שהיא בתמונות, עם חזית צפונית מקורית, עם גינה מדברית ועם הרי יהודה הצחיחים ברקע, מאשר במצבה העלוב כיום, ללא כל אלה. הרי בלעדי כל אלה לא ניתן בכלל להבין אותה כפי שמנדלסון רצה. להפך - בלעדיהם ניתן רק להבין אותה באופן הפוך למה שהוא רצה: כיצירה מערבית, מתבדלת ומנותקת.

אם כך לא אבוא לכנס בבצלאל. סדר היום שלו הרי נקבע ע"י נגרים בינוניים (אם כי תינתן הזדמנות לד"ר אלונה נצן שיפטן להזכיר את הכרית), שחושבים שכרית זה מגעיל, שכאבי גב זה דבר שראוי להתגאות בו, והפעם אפילו יש להם הוכחה ניצחת: הנה, אפילו מנדלסון הענק תכנן שרפרף כמו כולנו, קשה כאבן. תראו בעצמכם (הרי שימרנו את וילה שוקן, במצבה המנותק)!!!