אדר' אן לקטון (משרד “לקטון ואסל”) , צרפת
"מחר יהיה יום יפה" – "il fera beau demain" ארכיטקטורה כמכניזם לחופש
"מחר יהיה יום יפה" – "il fera beau demain" ארכיטקטורה כמכניזם לחופש
"בניינים הם יפים כאשר אנשים חשים בהם טוב, כאשר האור בפנים הוא יפה והאוויר נעים, כאשר היחסים עם החוץ הם נוחים ומתונים, כאשר החיים פשוטים בהם, אז שימושים ותחושות הופכים לא צפויים. נפח, גמישות, סופראימפוזיציה, אקלים, הנאה, מחסה, מבניות, עלות ותועלת, חללים נדיבים.. אדריכלות כמכניזם המציע יותר חופש".
אן לקטון (Anne Lacaton) עומדת בראש משרד האדריכלים "Lacaton Vassal" יחד עם ז'אן-פיליפ ואסל. המשרד הוקם בשנת 1987 בפריז. לקטון וואסל עוסקים בעיצוב חללים מסחריים, חינוכיים, תרבותיים ובעיצוב מבני מגורים לדיור בר השגה ודיור ציבורי, תחום בו זכו להכרה בינלאומית. את העשייה האדריכלית שלהם הם מגדירים כחיפוש אחר יצירת דרכים טובות יותר לקיום במרחב הבנוי, זאת באמצעות חשיבה על חיסכון באנרגיה ובחומרים, שימוש חוזר של חללים קיימים ועל ידי הערכה של אפשרויות השינוי הפוטנציאליים אשר גלומים בתנאים החומריים הקיימים. שאלת הקיימות עבורם קשורה בהכרח לאופן בו אדריכלות יכולה לעצב מחדש את תנאי החיים ולאפשר צורות חיים חדשות, תוך יצירה של שפה אדריכלית ייחודית. עבודתם מעלה את השאלה כיצד האדריכלות או אדריכלים יכולים לחזור להיות שחקני מפתח בשאלת האחריות החברתית תחת התנאים העכשווים של מציאות חברתית, תרבותית וכלכלית מורכבת. בתוך השיח הנוכחי של האדריכלות עבודתם מציעה אלטרנטיבה ל"אדריכלות הראווה", אך עם זאת הם שמים דגש על פוטנציאל ההנאה אשר בארכיטקטורה, כאשר במקום הדימויים ההרמוניים והנקיים של האדריכלות המודרניסטית, הם מצביעים על הפוטנציאל לריבוי תרחישים במרחב הדומסטי והציבורי, זאת באמצעות סדרות של דימויים המציגים טרנספורמציות אפשריות בחללי הפנים (חדר המגורים, מטבח, חללי רחצה) והחוץ (חללים משותפים).
בשנת 2007 הוציא לאור המשרד בשיתוף עם האדריכל Frédéric Druot את הספר PLUS: Large Scale Housing Development-an Exceptional Case, בו הם מנסחים אסטרטגיות חדשות לשיקום שיכונים ציבוריים בצרפת. בהצעתם לשימוש חוזר של בנייה ציבורית כושלת הם מראים את כוחו של העיצוב בחשיפתו של הגיון כלכלי, חברתי ופוליטי אחר על חשבון הריסה של מבנים קיימים ובנייתם של חדשים. במרחבים המודרניסטיים שכשלו הם מראים את האפשרות ליצירת חללים נדיבים ובהירים המציעים איכות חיים ועושר חזותי, מהלך אשר מצריך את המעורבות של תושבים בסביבתם המיידית, זאת על מנת שיוכלו להשיב לעצמם את ההתנסות הקולקטיבית במרחבי המגורים.
להרצאתה במסגרת הכנס בחרה לקטון בשם "il fera beau demain" – "מחר יהיה יום יפה": "בניינים הם יפים כאשר אנשים חשים בהם טוב, כאשר האור בפנים הוא יפה והאוויר נעים, כאשר היחסים עם החוץ הם נוחים ומתונים, כאשר החיים פשוטים בהם, אז שימושים ותחושות הופכים לא צפויים. נפח, גמישות, סופראימפוזיציה, אקלים, הנאה, מחסה, מבניות, עלות ותועלת, חללים נדיבים.. אדריכלות כמכניזם המציע יותר חופש".
עבודתם של לקטון וואסל פורסמה בספרים ומגזינים מובילים בצרפת ובעולם, ביניהם A10 – New European Architecture, 2G , MARK, ו- a+u. לאחרונה הוצגה עבודתם של לקטון וואסל בתערוכה "Small scale big change" במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (מומה)
אן לקטון, קורות חיים:
ילידת 1955, צרפת, בעלת תואר בארכיטקטורה מבית הספר לארכיטקטורה בבורדו (1980) ותואר בתכנון ערים מאוניברסיטת בורדו (1984).
בין הפרויקטים של המשרד :עיצוב מחדש של מגדל "" Bois-le-Prêtre בפריז (2003-2011)
בית הספר לארכיטקטורה בננט, צרפת (2009) , כן עיצוב מבני מגורים ודיור בר השגה צרפת
Housing, 23 dwellings, Trignac, France, 2010
זכתה בפרסים רבים על עבודתה, ביניהם:
Grand Prix National d'Architecture 2008, France
Erich Schelling Award 2006 - Fondation Erich Schelling, Karlsruhe
Award "Sustainability and Residential Innovation", City of Madrid, 2006
Grand Prix National d’Architecture Jeune Talent, France, 1999
אן לקטון (Anne Lacaton) עומדת בראש משרד האדריכלים "Lacaton Vassal" יחד עם ז'אן-פיליפ ואסל. המשרד הוקם בשנת 1987 בפריז. לקטון וואסל עוסקים בעיצוב חללים מסחריים, חינוכיים, תרבותיים ובעיצוב מבני מגורים לדיור בר השגה ודיור ציבורי, תחום בו זכו להכרה בינלאומית. את העשייה האדריכלית שלהם הם מגדירים כחיפוש אחר יצירת דרכים טובות יותר לקיום במרחב הבנוי, זאת באמצעות חשיבה על חיסכון באנרגיה ובחומרים, שימוש חוזר של חללים קיימים ועל ידי הערכה של אפשרויות השינוי הפוטנציאליים אשר גלומים בתנאים החומריים הקיימים. שאלת הקיימות עבורם קשורה בהכרח לאופן בו אדריכלות יכולה לעצב מחדש את תנאי החיים ולאפשר צורות חיים חדשות, תוך יצירה של שפה אדריכלית ייחודית. עבודתם מעלה את השאלה כיצד האדריכלות או אדריכלים יכולים לחזור להיות שחקני מפתח בשאלת האחריות החברתית תחת התנאים העכשווים של מציאות חברתית, תרבותית וכלכלית מורכבת. בתוך השיח הנוכחי של האדריכלות עבודתם מציעה אלטרנטיבה ל"אדריכלות הראווה", אך עם זאת הם שמים דגש על פוטנציאל ההנאה אשר בארכיטקטורה, כאשר במקום הדימויים ההרמוניים והנקיים של האדריכלות המודרניסטית, הם מצביעים על הפוטנציאל לריבוי תרחישים במרחב הדומסטי והציבורי, זאת באמצעות סדרות של דימויים המציגים טרנספורמציות אפשריות בחללי הפנים (חדר המגורים, מטבח, חללי רחצה) והחוץ (חללים משותפים).
בשנת 2007 הוציא לאור המשרד בשיתוף עם האדריכל Frédéric Druot את הספר PLUS: Large Scale Housing Development-an Exceptional Case, בו הם מנסחים אסטרטגיות חדשות לשיקום שיכונים ציבוריים בצרפת. בהצעתם לשימוש חוזר של בנייה ציבורית כושלת הם מראים את כוחו של העיצוב בחשיפתו של הגיון כלכלי, חברתי ופוליטי אחר על חשבון הריסה של מבנים קיימים ובנייתם של חדשים. במרחבים המודרניסטיים שכשלו הם מראים את האפשרות ליצירת חללים נדיבים ובהירים המציעים איכות חיים ועושר חזותי, מהלך אשר מצריך את המעורבות של תושבים בסביבתם המיידית, זאת על מנת שיוכלו להשיב לעצמם את ההתנסות הקולקטיבית במרחבי המגורים.
להרצאתה במסגרת הכנס בחרה לקטון בשם "il fera beau demain" – "מחר יהיה יום יפה": "בניינים הם יפים כאשר אנשים חשים בהם טוב, כאשר האור בפנים הוא יפה והאוויר נעים, כאשר היחסים עם החוץ הם נוחים ומתונים, כאשר החיים פשוטים בהם, אז שימושים ותחושות הופכים לא צפויים. נפח, גמישות, סופראימפוזיציה, אקלים, הנאה, מחסה, מבניות, עלות ותועלת, חללים נדיבים.. אדריכלות כמכניזם המציע יותר חופש".
עבודתם של לקטון וואסל פורסמה בספרים ומגזינים מובילים בצרפת ובעולם, ביניהם A10 – New European Architecture, 2G , MARK, ו- a+u. לאחרונה הוצגה עבודתם של לקטון וואסל בתערוכה "Small scale big change" במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (מומה)
אן לקטון, קורות חיים:
ילידת 1955, צרפת, בעלת תואר בארכיטקטורה מבית הספר לארכיטקטורה בבורדו (1980) ותואר בתכנון ערים מאוניברסיטת בורדו (1984).
בין הפרויקטים של המשרד :עיצוב מחדש של מגדל "" Bois-le-Prêtre בפריז (2003-2011)
בית הספר לארכיטקטורה בננט, צרפת (2009) , כן עיצוב מבני מגורים ודיור בר השגה צרפת
Housing, 23 dwellings, Trignac, France, 2010
זכתה בפרסים רבים על עבודתה, ביניהם:
Grand Prix National d'Architecture 2008, France
Erich Schelling Award 2006 - Fondation Erich Schelling, Karlsruhe
Award "Sustainability and Residential Innovation", City of Madrid, 2006
Grand Prix National d’Architecture Jeune Talent, France, 1999
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה