יום שישי, 1 באפריל 2011

מלבטיו של מלמד היסטוריה

ידעתי! ידעתי שאם אתפתה למתק השפתיים של טובית ושל בועז, ואפרסם כאו "פרקי יומן", אז כשיהיה לי משהו אמיתי לכתוב, איחשב כבר כנודניק.
אז אתם יודעים מה? במחיר של "להיחשב נודניק" אני כותב את המסר הבא:

אני מלמד היסטוריה של האדריכלות בחבל הארץ בו אנחנו חיים. אני לא ממש יודע איך לקרוא לחבל הארץ הזה, כי הביטוי "ארץ ישראל" הוא ביטוי מאד פוליטי, ו"ישראל" ממש איננו מדויק לצרכי. קבר הורדוס בהרודיון, רצפות הפסיפס בעזה, הארמון החשמונאי בעמאן ומצודת הבופור הם ממש לא בישראל, אבל הם חשובים להפליא להבנת האדריכלות כאן. ניסיתי לקרוא לזה "האדריכלות המקומית" אבל זה לא תפש. חזרתי, בלית ברירה, ל"ארצישראל".

ולמה אני כותב את זה? כי הוראת היסטוריה היא הליכה בשדה מוקשים פוליטי, בכל מקרה. העניין שלי בהיסטוריה של אדריכלות א"י נובע מכך שיש נתק עצום בין הארץ לבינינו. כי אנחנו לא באמת חיים בה, ולא באמת מכירים אותה. ובטח - לא באמת רואים את עצמנו כחלק ממורשת שנבנתה בה. אנחנו, היהודים בינינו, תופשים את עצמנו כבני העם היהודי ולא כבני הארץ הזאת. למדנו על תולדות העם היהודי ולא על תולדות הארץ, אין לנו מושג מי שלט כאן בימי הביניים, ואין לנו מושג מה בנו כאן במאה ה-18. ומכיון שחשוב לי לשנות את זה, אני מלמד את תולדות הבניה בארץ.

בשיעור האחרון עליתי על מוקש. הסברתי לכתה שב-48' עזבו את הארץ 2 קבוצות אוכלוסייה שבנו בה לא מעט לפני זה, והן יושבות כיום ב"גלות" וחולמות על שיבת ציון: הפלסטינים (חלק מהם) והטמפלרים. לגבי הראשונים - קשה לדעת ממתי הם יושבים כאן, אבל ללא ספק חלקם יושב כאן מאות שנים; ולגבי הטמפלרים - הם התיישבו כאן לראשונה ב-1870. מכאן ואילך הסברתי על הבניה הטמפלרית, והתכוונתי לדבר בשיעור הבא על הבניה הערבית.

קיבלתי מייל מסטודנט ערבי, שכעס על ההשוואה. הוא גם כעס על כך שלא לימדתי על האדריכלות הערבית, אבל זו בעיה פחות קשה, הרי הוא לא מכיר את מערך השיעורים. הבעיה הראשונה מציקה לי. הסטודנט הערבי כועס כי השוויתי בין הכאב הפלסטיני לכאב הטמפלרי. הוא טוען, כמובן, שכואב לו יותר. אין לי בעיה, וכך עניתי לו, להסכים אתו. לא רק בגלל הוותק הגדול יותר של הפלסטינים, אלא בעיקר בגלל שלפלסטינים יש קשר הדוק לארץ אחת בלבד, והטמפלרים שמרו על נאמנות לשתיים (גרמניה וא"י). אבל אני מוטרד להפליא מתחרות הכאב הזו, שפורצת כאן. תחרות שבה כל יהודי שנמצא מימין לי ישמח להצטרף אליה, ולטעון ש"לו זה כואב יותר". אני מוטרד, כי פתאום אני כאילו שופט בין כאביהם של הפלסטינים לכאביהם של הטמפלרים, אני לא צד בעניין, ומהמקום שאני נמצא בו אני רואה עד כמה זה טיפשי, התחרות הזו.

כתבתי לסטודנט שבתור בן לעם היהודי, אני יכול להמליץ לו שלא להיקלע לתחרויות כאלה. כתבתי לו ששום דבר טוב לא ייצא לו, או לפלסטינים, מתחרויות כאלה. הוספתי שאת המורשת הערבית נלמד בשיעור הבא, וכתבתי לו שירגיש חופשי לפנות אלי כל אימת שהוא מרגיש שיהדותי השפיעה על החומר שאני מלמד. הרי אני מודע לעשרות המוקשים סביבי, ואין לי ברירה אלא ללכת ביניהם.

מישהו רוצה להגיב?

6 תגובות:

  1. אולי אם פעם נצליח (כ ו ל ם) להבין ש"כואב" על אדמה, זה מה שמונע מאיתנו (כ ו ל נ ו) להיות יותר שמחים ומאושרים - אז יהיה פה קצת יותר טוב ונוכל ללמוד היסטוריה בשביל לעשות דברים טוב יותר ולא בשביל להבין למה צריך "לכאוב" לנו...

    הייה בטוח בדרכך ירון - ולמען דו קיום בריא, אולי תפרסם את מערך השיעורים מראש ... (-:

    השבמחק
  2. בועז ידידי,

    תודה. לפני שהדיון סוטה לשאלה אם הייתי צריך לפרסם את מערך השיעורים או לא - המערך פורסם באתר של הקורס, עם הסילבוס. אבל כנראה זה לא מציאותי לדרוש מתלמיד כועס שיבדוק קודם את האתר לפני שהוא מתלונן.

    אבל יש פה גם תת-ויכוח נוסף: הסטודנט הערבי טען שבמהלך כל תקופת השלטון הטורקי נוצרה בארץ תרבות פלסטינית (להבדיל מתרבות ערבית, שעליה אני כן מלמד), ואני טוען שהתרבות הפלסטינית נוצרה רק מהמאה ה-19 ואילך. היו כמובן יוצאים-מן-הכלל, ואני כן מלמד עליהם. כמו מפעלי הבניה של דאהר אל עומאר (ייסוד העיר חיפה, שיקום עכו וטבריה, הפיכת נצרת מכפר לעיר, כנ"ל שפרעם, מצודות בגליל ועוד), או הרנסאנס של פאח'ר א דין, בן טיפוחיו של קוזימו דה מדיצ'י.

    כלומר, לפי טענתו הייתי צריך כבר מזמן ללמד את תולדות התרבות הפלסטינית, אבל במערך השיעורים שבניתי, אני עושה זאת רק בהתייחס למאה ה-19.

    השבמחק
  3. תודה על החידוד (-:
    ממרומי גילי המופלג, זכור לי שהקורס פנה באותם ימים להתפתחותה של האדריכלות בארץ (כן, כן,רק ארץ - בלי גבולות) מנקודת מבטו של העם השב לציון ואת הרלוונטיות של מה שפגש כאן בתור גורם משפיע - מגרונים ?
    השתנו סדרי עולם ? הגיל נותן אותותיו בזכרון ?

    השאלה שצצה כאן מאוד מעניינת - תרבות פלסטינית מה זה ? ממתי יש כזה דבר ? במה/האם היא שונה מהתרבות הערבית המקומית ? זה בגללינו ? (רק שואל...)
    אז אולי זה לקורס אחר, אבל קצת עיסוק בפוליטיקה קיומית ומבט החוצה לא יזיקו .אולי ככה פחות "יכאב" - וכשזה בא מהסטודנטים, אז בכלל טוב שבעתיים !

    השבמחק
  4. ואני אומרת: כולנו פולניות. אח... אח.. כואב לי. יש יתרון אדיר בגלות .

    השבמחק
  5. אפשר ללמוד לא מעט על ההיסטוריה של א"י דרך הארכיטקטורה שלה.. כמעט כל עם שעבר כאן הטביע את חותמו החל מהצלבנים דרך הערבים, העותמאנים ואפילו האנגלים. לכל עם הייתה תרומה משמעותית לאדריכלות בארץ.

    השבמחק
  6. מה באמת???? אפילו האנגלים???
    יש לי עוד שאלות: האם היו תקופות בהיסטוריה בהן כלאו את מי שלכלכו אתרים, בלוגים וצידי דרכים בפרסומות פתטיות? ואם לא - האם לא ראוי להתחיל מתישהו את ההיסטוריה הזאת?

    השבמחק